<h1>בה"ג הלכ' יבום וחליצה</h1>
<h2>דף יד.</h2>
היבמה נקנית בביאה וקונה את עצמה בחליצה ובמיתת היבם. נקנית בביאה מנלן, דכתיב (דברים כ"ה, ה') יבמה יבא עליה. ואימא לכולהו מילי כאשה, לא ס"ד דתניא יכול יהו כסף ושטר גומרין בה כדרך שהביאה גומרת בה, ת"ל יבמה יבא עליה ביאה גומרת בה ואין כסף ושטר גומרין בה. וקונה את עצמה בחליצה מנלן, דכתיב (י') בית חלוץ הנעל כיון שחלצה לו נעל הותרה לכל ישראל.
<h2>דף עח.</h2>
[פסק] והיכא דמית ושבק איתתיה כדמיעברא משהינן לה, אי ההוא דמיעברא אפולי מפלא ליה, נפלה לה קמי יבם ומיבמה, ואי מילד ילדה ליה, אי קים לן ביה דכלו לו חדשיו איפטרא ליה מן יבומי ומן חליצה, היכי דמי, כגון דאזלא אימיה לטבילה ואיזדקיק לה גברא ומן ההוא יומא אזל לעלמא, דליכא למימר לירחא אחרינא איעברא, ומנו לה ירחי ואישתכח דכלו לו חדשיו, ההוא אפילו לא שהה אלא חד יומא ולד הוא ואיפטרא לה אימיה מן ייבום וחליצה, דתנן (נדה מ"ג:) תינוק בן יום אחד מיטמא בזיבה ומיטמא בנגעים ומיטמא בטמא מת וזוקק לייבום ופוטר מן הייבום, וקיימא לן בדכלו לו חדשיו. ספק לא כלו לו חדשיו, אי שאהי תלתין יומי ההוא וולד מעליא הוא ואיפטרא לה אימיה מייבום וחליצה, ואי מיית בגו תלתין ואפילו ביום תלתין ההוא ספיקא הוא, איכא למימר וולד הוא ואיכא למימר נפל הוא, מחלץ חליצה יבומי לא מיבם, דתניא (יבמות ל"ו: שבת ק"ה:) רשב"ג אומר כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל שנאמר (במדבר י"ח, ט"ז) ופדויו מבן חדש תפדה עד שיהא בן חודש ואמר רב יהודה אמר שמואל (שבת קל"ו.) הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. ואי מית בתוך שלשים בעיא חליצה, ואי עברא ואזלא ואיקדשה לגברא בלא חליצה, אי ההוא דאיקדש לה כהן הוא, לא מצרכינן לה חליצה משום דחלוצה לכהן אסירא, דתניא (קידושין ע"ח.) (ויקרא כ"א, ז') ואשה גרושה מאישה לא יקחו ואמרינן אין לי אלא גרושה חלוצה מנין תלמוד לומר ואשה, ואי ההוא דאיקדשה ליה ישראל הוא, חלצה ומשתריא ליה, דאיתמר מת בתוך שלשים יום ועמדה ונתקדשה, אמר רבינא משמיה דרבא אם אשת ישראל היא חולצת ואם אשת כהן היא אינה חולצה, ורב שרביא משמיה דרבא אמר אחת זו ואחת זו חולצת. א"ל רבינא לרב שרביא (יבמות ל"ז.) באורתא אמר רבא הכי לצפרא הדר ביה, אמר ליה שריתוה יהא רעוא בחייכו נשתרי תרבא, והילכתא כרבינא.
<h2>דף פ:</h2>
אבל אשה אחת מתיחדת עם שתי אנשים, אמר רב יהודה אמר רב לא שנו אלא בכשרים אבל בפרוצים ואפילו עשרה לא, ומעשה היה והוציאוה עשרה במיטה. אמר רב יוסף תדע דעיילי בי עשרה וגנבי כשורה ולא מיכספי מהדדי.
<h2>דף פא:</h2>
אמר רבא מתיחד אדם עם שתי יבמות ועם שתי צרות ועם אשה וחמותה ועם אשה ובת בעלה ועם אשה ותינוקת היודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לביאה מאי טעמא, כיון דשניאן אהדדי אזלן ומגליאן אהדדי, אבל תינוקת לחודה לא, מאי טעמא, זימנין דמפתה לה ומשתבשא.
